הכאב הזה

הדמעות זולגות

והלב דופק חזק.

הוא כואב.. מן כאב לוחץ כזה.

כאילו יש כאן מעין אבן לוחצת כזאת שגורמת לריאות שלי לאבד אוויר עד כדי חנק.

אני לא אשקר, זה כואב.

זה גם מה שמניע בעיקר אותי לחשוב על אובדן.

כדי להפסיק את הכאב הלוחץ הזה בריאות.

הלא במוות כאב מסוג כזה לא קיים.

נכון...?

אני מנסה לשתף את מי שאני מגדירה כחברות אבל אני מרגישה כאילו אני האבן הזאת, ואני לא

רוצה למנוע מהם את האוויר שזורם בתוכן כמו שקורה לי..

זו הרגשה לא נעימה.. די מגעילה הייתי אומרת.

כמו התחלה של התקף לב.

לפעמים אני אומרת לעצמי מה זה כבר משנה...? בואי נקצר תהליכים ונמות לפני שהכאב הזה יאכל

אותך מבפנים.

אבל אני לא עושה שום דבר.

וכשהכאב הבא מגיע הוא כואב הרבה יותר מאשר בפעם הקודמת..

ועכשיו, כשאני כותבת, הכאב בריאות עובר לחזה ומתעצם..

שמישהו יפסיק את הכאב הזה!!