אני פגועה
לא בטוחה ממה
האם אני מאוהבת? מקווה שלא
הוא לא טוב לי, הוא לא בשבילי, אני צריכה יותר מזה..
אני אשמה.
נתתי לו להתקרב למרות נורות האזהרה האדומות המהבהבות בראשי ללא הפסקה.
אז למה נתתי לו להיכנס..?
הלא ידעתי שזה מה שעתיד לקרות.. אני מכניסה אנשים ללב ונפגעת בסוף..
הלוואי שזה לא היה קורה אבל זה קרה, הכנסתי אותו.. עכשיו נשאר להתפלל ולקוות שדברים יסתדרו מעצמם.
גמלתי בליבי החלטה לא לדבר איתו בינתיים. הוא רוצה, הוא ידבר.
נשים.. איזה מן אגו יש לנו - או שבעצם זו רק אני עם האגו.
לפעמים אני ושבת שאולי הכל בראש שלי.
לפני שהגעת הייתי בסדר גמור.
למה הכנסתי את עצמי לשם? למה שאבת אותי פנימה?
לא רוצה להתאהב, לא צריכה להתאהב.
זה מסוכן להתאהב.

