מידה כנגד מידה

אהבה, חתונה, נישואין..

נשמע פשוט לא?

אז זהו, שלי זה רק נשמע פשוט, המציאות טורחת לסתור בפניי כמדי מספר יממות ולהזכיר כמה החיים לא קלים כפי שחשבנו.

עד לפני כשנה הייתי עסוקה במה אעשה בשנה הנוכחית: שירות לאומי או צבא, איך תיראה תעודת הבגרות שלי, עד כמה אשקיע בחברות ואולי אפילו 

בחבר..

אהבה.

באיזשהו מקום כולנו רוצים אותה..

בין אם היא מבן/בת זוג, אבא, אמא אח, אחות, חברה או אפילו בעל חיים אהוב..

מאז שאני זוכרת תמיד השתוקקתי לאהבה..

כשהייתי קטנה זו הייתה אהבה מצד אבא אמא, ועם השנים גדל הרצון להיות נאהבת ונחשקת על-ידי בן זוג לחיים.

אני רואה את חברות שלי ולפעמים מרגישה טעם חמוץ יותר מלימון.

איך זה שעוד לא זכיתי להכיר את האחד והיחיד שלי?!

אני מרגישה מוכנה.

אני חושבת 

אבל סוף סוף הבנתי:

כי בלי שאקבל ואוהב את עצמי על כל גווניי, לעולם לא אוכל לאהוב מישהו באותה מידה שארצה שיאהב אותי בחזרה.