הלימונדה של החיים

''החיים מעניקים לך לימונים, אז תעשה מהם לימונדה...''

אבל מה עלינו לעשות, כאשר הלימונים כבר רקובים, ומעלים עובש??....

האם גם אז עלינו להשתמש בהם, או פשוט לזרוק אותם לפח...?!!!?!!?!

כולנו יודעים מה אומר המשפט הראשון..

אבל לצערי, אני לא חושבת שמישהו אי פעם חשב לעומק, איך להמשיך את המשפט....

כמובן שזוהי מטאפורה לכך שעלינו לקחת את הלימונים ( או המקרים שקורים לנו בחיים), ופשוט.....

לעשות מהן את הלימונדה הכי טעימה שיכולה להיות. או במילים אחרות- להפוך את החיים הללו לדבר האמיתי, החזק, והכנה ביותר שאנחנו יכולים ליצור.

אבל איזה לימונדה אנחנו יכולים ליצור, כאשר הלימונים שמביאים לנו הם הלימונים השחורים ביותר שראיתם מימיכם?!?!?!

איך אני יכולה ליצור את החיים שלי, בצורה הכי טובה, כשכל מה שמביאים לי, זה מקרים שבהם אני יוצאת ה''אווטסיידרית'', ה''רעה'', ה''מגעילה''...??!?!?

אני בטוחה שכולנו חשבנו על זה יום אחד, ומי שעוד לא, יכול להיות שגם לו זה יקרה..

והרי לכם התשובה:

בכל ארגז של לימונים שחורים, תמיד חייב להיות לימון אחד צהוב ונקי...

ולמי שלא מעמיק בתוכן התשובה:

בכל ארגז של לימונים מעופשים, שבני הנוער קוראים לו ''מציאות'' ,

קיים לימון אחד לפחות, שממנו תוכל להתחיל את הלימונדה שלך...

זאת אומרת,

שיום אחד, יכול לבוא אדם אחד, ולהאיר את החיים שלך.. יעודד אותך שגם כשברגע אחד הכל נראה קשה, ובצבעים שחור אפור,

תבוא נקודת האור הזכה, והטהורה, שתראה לך מאיפה אתה צריך להמשיך את ''מסע החיים''...