גם הרגע שלך עוד יגיע..

מתי הרגע של כולנו יגיע??

הרגע המתוק והטהור הזה של אהבה ראשונה..

אני מדברת איתכם על אהבה אמיתית..  לא הידלקות רגעית כזאת של: ''יואו את ראית אותו??.. איזה מעלף, חתיך, ה' ישמור, יא רבי שמעוון!!''...

HELL TO THE NO   !!!!!!ֱֱ

מבחינתי, זוהי התאהבות רגעית קלה ביותר בגיל הנעורים.

כשאני אומרת בליבי את המילים אהבה ראשונה, אני מדמיינת אותה כמו בסרטים של וולט דיסני:

זיקוקים בשמיים

אורות רומנטיים בכל פינה

שירים קיטשיים מתי שרק אפשר לדחוף

וכל ה''פוצי מוצי נישוקי'' הזה שרואים אצל זוגות בני 12...

עד כמה שאני מצטערת שעוד לא חוויתי את ההתרגשות, האכזבה, הציפייה, ההקלה, והדרמתיות שבאהבה ראשונה,

אני דווקא שמחה..

אני לא חושבת שבגיל הזה מאוד כדאי שתיהיה לנו מערכת יחסים (למרות שאני לא נגד חבר/ה..),

בגלל שדווקא בגיל הזה אנחנו הכי רגישים, ופגיעים.. הרי כולם אומרים שהנוער של היום הוא גיל ה''טיפש עשרה''ורואה רק שחור..

אז למה בעצם אנחנו צריכים את האהבה הזו, שנשארת לזמן כל כך מועט..?!?!? 

למה אנחנו כל כך רוצים להיפגע?!?!

אני חוששת שהתשובה האמיתית לשאלה תמונה עמוק בתוכנו... אבל רובנו פשוט לא מסוגלים להודות בכך:

האמת היא,

שאנחנו פשוט זקוקים לאדם אחד, שיבוא ו.. ''ישפוך'' לנו קצת אור על החיים...

אנחנו מחפשים נחמה, אצל מישהו שהוא לא ''אמא'', או ''אבא'', או ''החבר/ה הכי טוב/ה שלי'' ...

או שפשוט.. אנחנו עושים את זה כי אנחנו באמת 'מאוהבים'', ורוצים להיות ביחד..

כל אחד מכיר את עצמו הכי טוב יותר מכל אחד אחר, חוץ מאמא ואבא כמובן...

ולכן, אתם תחליטו האם כדאי שההרגשה הזאת, שאנחנו מכנים ''אהבה'' היא אמיתית בשלב כלשהו...

לילה טוב, וחלומות מתוקים מדבש.. ♥