עד מתי??

''אני לא יכולה יותר..'' היא אמרה.

''מה יש?'' שאלתי.

''העיניים שלך''

''מה איתן?''

''הן.. כל כך יפות'', השיבה בהיסוס קל.

רציתי להגיד לה ''את כל כך יפה'', אבל במקום זה יצא לי ''גם את לא רעה כל כך..'', בנימה סרקסטית מיותרת.

לפחות זה עבד, היא צחקה. בסופו של דבר.

''אני לא מאמינה שזה קרה לי.'' היא פתחה. 

''אף פעם לא הפסדתי בתחרויות עיניים.. תמיד הייתי מנצחת כל הזמן.''

למה את חושבת שזה קורה? אני שואל.

''לא יודעת'' , היא השיבה.

''יכול להיות שבגלל שבשנים האחרונות אני מתחילה לשים לב לעיניים של אנשים, ושלך פשוט משגעות אותי''

את משגעת אותי.

אני מדמיין אותה כל הזמן.

היא במחשבות שלי.

בחלומות שלי.

בלב שלי.

הלוואי והייתי יכול להגיד לה מה אני מרגיש כלפיה באמת.

אבל כל פעם מחדש, אני מוצא את עצמי ממלמל מילים לא ברורות, ומסמיק כמו סלק לידה.

''ככה זה באהבה'' כולם נוהגים לומר.

או כדבריה של סבתא נחמה ז''ל ''יום אסל יום בסאל''.. (שזה אומר פעם טוב, ופעם פחות טוב..)

הלוואי שיום אחד אוכל להגיד לה מה אני מרגיש, בלי מלימולים לא ברורים, וחששות או פחדים.

פשוט להגיד לה: אני אוהב אותך.

אני חושב שזה כל מה שהיא באמת רוצה לשמוע.

אז יאללה, מה קורה לך?? למ אתה לא אומר את זה כבר??

עד מתי אני אצטרך לגשש באפלה בשביל לקלוט מסרים ממך???

תתחיל להיות הגבר שאני יודעת שיש בך ותעשה כבר משהו.

לילה:)