למה הכל יוצא כל כך הפוך בחיים???
כשאני מתה להתעלם ממך, ולהראות לך שאתה רחוק מהעובדה שאני באמת תופסת ממך- אתה בא ומשנה הכל!!
כשאני לא מנסה להתעלם- אתה תתעלם בכל זמן נתון.
החיוך הזה שלך, והעיניים האלה שלך- הן אלה שגורמות לי להפר את הבטחותיי.
תפסיק להסתכל.
תפסיק לחייך.
ככה הכל יהיה פשוט יותר.
אבל אתה לא מבין רמזים, לא משנה עד כמה גלויים הם יהיו.
אתה אף פעם לא תבין איזו סופה באמת מתחוללת בתוכי.
מה לעזאזל לא בסדר אצלי???
למה אני בכלל כותבת עליך??
אני רוצה להראות לך שאני לא שמה עליך- ובמקום זה אני ''כאילו'' כותבת לך???
כאילו שבאמת תבין למה אני מתכוונת אם תקרא את זה..
אבל כל פעם שאני באה למחוק אותך מהזיכרון שלי מחדש,
אני פשוט רואה לנגד עיניי את החיוך התמים שלך שלא ייפגע בזבוב..
והעיניים האלה..
אוי העיניים האלה.. שדוחקות בי לגעת בך, לחבק אותך, להרגיש אותך.
תיראה מה אתה עושה לי..
אתה מנסה למחוק ממני את העקרונות שלי?!?! את מה שאני מאמינה בו?!!?!
אני לא אתן לך לעשות לי את זה!!!!
תפסיק!!
תפסיק להיכנס כבר למחשבות שלי ולהפוך את כל התמימות, והטוהר של ילדה בגילי למשהו דפוק ומעוות.
מילדה חייכנית ושמחת החיים שהפכתי להיות במרוצת השנים, אתה דוחק אותי שוב לאפלה.
אני לא ארשה לך לעשות לי את זה יותר..
אני לא ארשה לך עוד...

