הם רואים שאני יותר שמחה, מחייכת, מאושרת.
זה עושה להם טוב.
גם לי זה עושה טוב.
מילדה שברירית כל כך, רגישה מדיי, ולחוצה- הפכתי להיות הילדה החייכנית והמתונה יותר שאני היום. (למרות שתמיד טעון שיפור)
כל האנשים שסובבים אותי מעידים על כך שאני שמחה יותר, רגועה יותר (במידה האפשרית),
ושהתגובות שלי למצבים מסויימים הן הרבה יותר טובות משנה שעברה, למשל.
אני לא רואה בהבדל. להפך, אני מרגישה שעכשיו אני הרבה יותר דרמתי מבשנה שעברה,
אבל אין טעם להתווכח עם אך אחד, כי בזמן האחרון, ככל שאנשים העירו לי יותר ויותר על העויבדה שהשתנינתי, והתבגרתי,
אני שמה לב לזה בעצמי..
לפעמים אני מרגישה בודדה, ועצובה, אבל לפחות אין לי את המחשבות האלה של אובדן עצמי.. זו כבר התחלה.. לא?!?..
אני מקווה שיום יבוא ואקח את הדברים לאט יותר, ולא אפגע מכל דבר, כי בסופו של דבר האדם היחידי שמפסיד מזה- הוא אני.
');){kind=link}