יש כמוני מליונים בכל מיני צורות..

''לכל האנשים עיניים, אך רק למעטים הכושר להביט פנימה....'' (ניקולו מקיאוולי)

 

אני לא יודעת מה איתכם, אבל הדבר הראשון שאני מסתכלת עליו אצל בחור זה העיניים...

 

העיניים הגדולות והיפות האלה, שמביטות אלייך ישר פנימה....

 

רעבות לקרוא את מה שאת שומרת בסתר בליבך...

 

 

 

עיניים יכולות לגלות לנו דברים, שאנחנו לא מסוגלים להגיד במילים....

 

כמו למשל חיוך שלא מגיע לעיניים - את רואה את השפתיים עקומות, אבל..   העיניים קרות כמו קרח, ומוצקת כל כך.

 

או למשל, כשאת מגלה איזושהיא פיסת מידע חיונית כל כך בעינייך, העיניים שלך בורקות כל כך- מאושרות כל כך....

 

אפשר לומר בעצם, שעיניים הם המפתח לסודות הכי אפלים וכמוסים של האדם.

 

יש אנשים, שבמבט אחד, יכולים לדעת מה עבר עלייך בחיים. העליות, הירידות, המישורים..

 

הכל.

 

הלוואי שגם אני יכולתי לדעת במבט אחד, אם הוא אוהב אותי או לא.

 

כולנו מכירים את המבטים החטופים האלה שאנחנו מקבלים מבני / בנות המין השני..

 

ברגע שאנחנו מסתכלים, אנחנו מפנים את העיניים מרוב מבוכה על כך שנתפסנו בשעת מעשה, ולאחר שתי שניות בודדות,

 

אנחנו משיבים את המבט בחזרה...

 

תוהים האם הקליק הקטן הזה, שבו שתי זוגות נפגשות ולו אפילו לאלית השנייה, אמור לסמן לנו משהו...

 

כל כך הרבה פעמים אני מקבלת את הקליקים האלה.. וחושבת לעצמי: אולי זה זה..

 

והציפייה- גדולה כל כך.. אני מתחילה לדמיין לעצמי את שנינו מחזיקים ידיים, מדברים, חולמים...

 

ואז אני מגיעה למציאות.

 

אני מגלה, שבעצם הכל זוהי אשלייה אופטית אחת גדולה.

 

שסתם דמיינתי הכל, ועכשיו, אני עם לב שבור..

 

ואז נזכרת ללומר על עצמי בזלזול: מיא ת בכלל?? באמת חשבת שאת שווה משהו?!?!!? למה שהוא בכלל יסתכל לכיוון שלך..?!?!

 

הרי זה ברור שיש לו מישהי אחרת בראש...

 

זה קורה פעם, פעמיים... אז משתדלים להחזיק מעמד.

 

אבל מה לעשות כשזה קורה כל הזמן???

 

מה אז??? איך אני אצליח לא להישבר??!?  להמשיך עם החיים בצורה רגילה...?!

 

הרי כולנו יודעים, שברגע שאנחנו נעולים כל כך על הכעס הזה...  כמעט ואי אפשר להסיר אותו מאיתנו.

 

אבל למרבה המזל.. זה רק כמעט... כי באיזושהיא נקודת שבירה, אנחנו נבין שבעצם כאן אנחנו מענישים רק את עצמינו, ולא אף אחד אחר..

 

אז אני חושבת שהגיע הזמן לעשות מעשה..

 

אבל- 

 

אני לא יודעת מה...

 

אם למישהו בכל זאת יש רעיון, בבקשה תכתבו לי.. אני בטוחה שאני לא היחידה שמעבירה לפחות פעם בשבוע את הבעיה בראשי כיצד

 

עליי להרפות...

 

ערב טוב שיהיה.. ♥

''לכל האנשים עיניים, אך רק למעטים הכושר להביט פנימה....'' (ניקולו מקיאוולי)

 

אני לא יודעת מה איתכם, אבל הדבר הראשון שאני מסתכלת עליו אצל בחור זה העיניים...

 

העיניים הגדולות והיפות האלה, שמביטות אלייך ישר פנימה....

 

רעבות לקרוא את מה שאת שומרת בסתר בליבך...

 

 

 

עיניים יכולות לגלות לנו דברים, שאנחנו לא מסוגלים להגיד במילים....

 

כמו למשל חיוך שלא מגיע לעיניים - את רואה את השפתיים עקומות, אבל..   העיניים קרות כמו קרח, ומוצקת כל כך.

 

או למשל, כשאת מגלה איזושהיא פיסת מידע חיונית כל כך בעינייך, העיניים שלך בורקות כל כך- מאושרות כל כך....

 

אפשר לומר בעצם, שעיניים הם המפתח לסודות הכי אפלים וכמוסים של האדם.

 

יש אנשים, שבמבט אחד, יכולים לדעת מה עבר עלייך בחיים. העליות, הירידות, המישורים..

 

הכל.

 

הלוואי שגם אני יכולתי לדעת במבט אחד, אם הוא אוהב אותי או לא.

 

כולנו מכירים את המבטים החטופים האלה שאנחנו מקבלים מבני / בנות המין השני..

 

ברגע שאנחנו מסתכלים, אנחנו מפנים את העיניים מרוב מבוכה על כך שנתפסנו בשעת מעשה, ולאחר שתי שניות בודדות,

 

אנחנו משיבים את המבט בחזרה...

 

תוהים האם הקליק הקטן הזה, שבו שתי זוגות נפגשות ולו אפילו לאלית השנייה, אמור לסמן לנו משהו...

 

כל כך הרבה פעמים אני מקבלת את הקליקים האלה.. וחושבת לעצמי: אולי זה זה..

 

והציפייה- גדולה כל כך.. אני מתחילה לדמיין לעצמי את שנינו מחזיקים ידיים, מדברים, חולמים...

 

ואז אני מגיעה למציאות.

 

אני מגלה, שבעצם הכל זוהי אשלייה אופטית אחת גדולה.

 

שסתם דמיינתי הכל, ועכשיו, אני עם לב שבור..

 

ואז נזכרת ללומר על עצמי בזלזול: מיא ת בכלל?? באמת חשבת שאת שווה משהו?!?!!? למה שהוא בכלל יסתכל לכיוון שלך..?!?!

 

הרי זה ברור שיש לו מישהי אחרת בראש...

 

זה קורה פעם, פעמיים... אז משתדלים להחזיק מעמד.

 

אבל מה לעשות כשזה קורה כל הזמן???

 

מה אז??? איך אני אצליח לא להישבר??!?  להמשיך עם החיים בצורה רגילה...?!

 

הרי כולנו יודעים, שברגע שאנחנו נעולים כל כך על הכעס הזה...  כמעט ואי אפשר להסיר אותו מאיתנו.

 

אבל למרבה המזל.. זה רק כמעט... כי באיזושהיא נקודת שבירה, אנחנו נבין שבעצם כאן אנחנו מענישים רק את עצמינו, ולא אף אחד אחר..

 

אז אני חושבת שהגיע הזמן לעשות מעשה..

 

אבל- 

 

אני לא יודעת מה...

 

אם למישהו בכל זאת יש רעיון, בבקשה תכתבו לי.. אני בטוחה שאני לא היחידה שמעבירה לפחות פעם בשבוע את הבעיה בראשי כיצד

 

עליי להרפות...

 

ערב טוב שיהיה.. ♥