ומה אם לא בא לי להילחם בדחף הזה של אובדן עצמי???
מה אני יכולה לעשות נגד זה??
לשבת בחיבוק ידיים בתוך כותונת של משוגעים - ולחכות שזה יעבור???
לכולנו יש את הדחף הזה של אובדן.. בגלל זוגיות שלא הצליחה, בגלל דברים שהחברה אומרת עליי, בגלל שההורים שלי לא אוהבים אותי, בגלל מחלה שכבר כל כך שוברת אותנו - שיהיה כבר יןתר מהיר לשים לזה סוף ולתקוע אקדח ברקה..
ויש כאלה שבגלל שבאמת לא מסוגלים לחיות פה.
גם לי היה את הדחף הזה של להתאבד.
שלוש שנים ברצף למען האמת.
עדיין יש לי את הדחף הזה.
אבל באיזשהו שלב, כשאני מודיעה לעצמי ש''זהו! זה נגמר! כבר אין לי מה לעשות פה יותר!'' , אני פשוט לא עושה את זה.
למה?
כי אני מפחדת.
אני בסך הכל ילדה, שהספיקה לחיות בקושי חצי מהחיים שלה.
אני רוצה לראות עולם.
למצוא עבודה.
להתאהב.
להתחתן
להקים משפחה.
ילדים. - רצונותיה הגדולים ביותר של אישה בעולם. (רובן לפחות).
בגלל שהיה לי את הרצום העז להסתלק מן העולם הזה כמ שיותר מהר, אבל גם רצון של להספיק עוד כמה דברים אחרונים לפני שאני משאירה את כל יקיריי מאחור, נדרתי נדר:
כל עוד, החיים שלי תלויים בי - אני לא מתאבדת עד שאני חווה את הרגשות של אהבה ראשונה, מתחנת, ומקימה משפחה בעז''ה.
וזה עובד.
חפני כמה חודשים הייתי במחנה, והמנהלת עשתה לנו מין פעולה כזאת עם קלפים:
יש שלושה סוגים של קלפים. שאלה, תשובה ותמונה. את הקלף של השאלה אתה בוחר כשאתה רואה מהי השאלה, ואת הקלפים עם התשובה והתמונה- אתה בוחר כאשר הם הפוכים, ואתה לא רואה דבר. רק התת מודע מוביל אותך לקלף ש''הכי קורץ לך''.
אז בחרתי את השאלה ''מה החלום שלך?'', קלף של תשובה, ועוד קלף עם תמונה..
כל אחד בתורו הציג את השאלה שהוא בחר, והראה את התשובה והתמונה וניסה לקשר בינהם.
כשהגיע תורי זה היה מסודר ככה:
שאלה: מה החלום שלך?
תשובה: נתינה
תמונה: אישה בהריון
עד היום אני בשוק מזה..
אני חושבת שזה בעצם הדבר היחידי שמחזקי אותי- לתת חיים למישהו אחר.
לכן, אלו שיש להם רצון עז להיפרד לשלום מכל האהובים שלו, עצה לי אליכם- תחשבו מה הדבר שעוד לא הספקתם לעשות בחיים, והוא יחזיק אתכם לתקופה ממושכת בלי לרצות להתאבד כל פעם גשקשה לנו. ואם כבר עשיתם את זה- תעברו למשהו אחר.
אניי הולכת לאגור כמה שעות שינה מאחר שמחר אני יוצאת לטיול :)
לילה.. שלכם,
that girl
ומה אם לא בא לי להילחם בדחף הזה של אובדן עצמי???
מה אני יכולה לעשות נגד זה??
לשבת בחיבוק ידיים בתוך כותונת של משוגעים - ולחכות שזה יעבור???
לכולנו יש את הדחף הזה של אובדן.. בגלל זוגיות שלא הצליחה, בגלל דברים שהחברה אומרת עליי, בגלל שההורים שלי לא אוהבים אותי, בגלל מחלה שכבר כל כך שוברת אותנו - שיהיה כבר יןתר מהיר לשים לזה סוף ולתקוע אקדח ברקה..
ויש כאלה שבגלל שבאמת לא מסוגלים לחיות פה.
גם לי היה את הדחף הזה של להתאבד.
שלוש שנים ברצף למען האמת.
עדיין יש לי את הדחף הזה.
אבל באיזשהו שלב, כשאני מודיעה לעצמי ש''זהו! זה נגמר! כבר אין לי מה לעשות פה יותר!'' , אני פשוט לא עושה את זה.
למה?
כי אני מפחדת.
אני בסך הכל ילדה, שהספיקה לחיות בקושי חצי מהחיים שלה.
אני רוצה לראות עולם.
למצוא עבודה.
להתאהב.
להתחתן
להקים משפחה.
ילדים. - רצונותיה הגדולים ביותר של אישה בעולם. (רובן לפחות).
בגלל שהיה לי את הרצום העז להסתלק מן העולם הזה כמ שיותר מהר, אבל גם רצון של להספיק עוד כמה דברים אחרונים לפני שאני משאירה את כל יקיריי מאחור, נדרתי נדר:
כל עוד, החיים שלי תלויים בי - אני לא מתאבדת עד שאני חווה את הרגשות של אהבה ראשונה, מתחנת, ומקימה משפחה בעז''ה.
וזה עובד.
חפני כמה חודשים הייתי במחנה, והמנהלת עשתה לנו מין פעולה כזאת עם קלפים:
יש שלושה סוגים של קלפים. שאלה, תשובה ותמונה. את הקלף של השאלה אתה בוחר כשאתה רואה מהי השאלה, ואת הקלפים עם התשובה והתמונה- אתה בוחר כאשר הם הפוכים, ואתה לא רואה דבר. רק התת מודע מוביל אותך לקלף ש''הכי קורץ לך''.
אז בחרתי את השאלה ''מה החלום שלך?'', קלף של תשובה, ועוד קלף עם תמונה..
כל אחד בתורו הציג את השאלה שהוא בחר, והראה את התשובה והתמונה וניסה לקשר בינהם.
כשהגיע תורי זה היה מסודר ככה:
שאלה: מה החלום שלך?
תשובה: נתינה
תמונה: אישה בהריון
עד היום אני בשוק מזה..
אני חושבת שזה בעצם הדבר היחידי שמחזקי אותי- לתת חיים למישהו אחר.
לכן, אלו שיש להם רצון עז להיפרד לשלום מכל האהובים שלו, עצה לי אליכם- תחשבו מה הדבר שעוד לא הספקתם לעשות בחיים, והוא יחזיק אתכם לתקופה ממושכת בלי לרצות להתאבד כל פעם גשקשה לנו. ואם כבר עשיתם את זה- תעברו למשהו אחר.
אניי הולכת לאגור כמה שעות שינה מאחר שמחר אני יוצאת לטיול :)
לילה.. שלכם,
that girl